ביצועים: 14MB בקובץ אחד
כל התמונות וארבעת ה-case studies מוטמעים כ-base64 בתוך ה-HTML — ולכן יש מסך טעינה. לפצל לקבצי AVIF/WebP, לטעון case study רק כשפותחים אותו, ו-preload רק לאייל. יעד: הדף עולה בפחות משנייה וחצי, ומסך ה-0% נעלם.
מה בנוי למעלה
בלי מודל תלת־ממדי ובלי ספרייה: אותה תמונה שקיימת באתר נפרשת על רשת של 14,000 נקודות ב-WebGL ומתכופפת כמשטח אחד רציף — כמו Puppet Warp — עם פיזיקת קפיצים לכל מפרק. אפשר להדליק את Show rig בפאנל ה-Tweaks כדי לראות את החיתוכים והצירים.
לכל נקודה ברשת יש משקל: כמה היא שייכת לראש, לאוזן או לזנב. המעברים רכים, ולכן התמונה נמתחת בצוואר ובבסיס האוזן ולא נקרעת. הראש מסתובב מבסיס הצוואר, האוזניים מתעוותות ונזקפות, הזנב מכשכש.
העיניים המקוריות מוסתרות ומצוירות מחדש, כך שהן עוקבות אחרי הסמן, ממצמצות, מצטמצמות מהנאה ונעצמות מעייפות.
ברק נע על המשטח המבריק לפי מיקום העכבר, והצל על הרצפה זז לצד השני. ההטיה הקלה בתלת־ממד נותנת עומק.
מכונת מצבים: עוקב, סקרן, נבהל, מלוטף, מנופף, מסתובב אלייך, מתעייף ונרדם. זיהוי ריחוף לפי שקיפות הפיקסלים, לא לפי מלבן.
חמש זוויות מהגיליון שלך (חזית, ¾, צד, ¾ אחורי, גב) עם רקע שהוסר, מיושרות לאותו גובה וקו פרסות. האייל מסתובב צעד אחר צעד אל הסמן, מציץ לאחור כשמשתהים, ובלחיצה מסתובב סיבוב שלם.
מפת דרכים
שלושה שלבים, לפי סדר. אתרי השראה לא מנצחים בגלל אפקטים — הם מנצחים כי הבסיס מהיר ונקי, והרגע המפתיע יושב על סיפור ברור.
כל התמונות וארבעת ה-case studies מוטמעים כ-base64 בתוך ה-HTML — ולכן יש מסך טעינה. לפצל לקבצי AVIF/WebP, לטעון case study רק כשפותחים אותו, ו-preload רק לאייל. יעד: הדף עולה בפחות משנייה וחצי, ומסך ה-0% נעלם.
היום Home יושב על קנבס עם זום וגרירה, וכל השאר נפתח בחלונות בסגנון macOS. לבחור אחת: קנבס של כלי עיצוב שבו כל סקשן הוא frame והמצלמה טסה אליו. זה גם הסיפור שלך כמעצבת.
כרגע הם עמודים מוקטנים בתוך iframe: לא נגישים, גוגל לא סורק אותם, אי אפשר לסמן טקסט, ובמובייל הם לא מסתדרים. לבנות ב-HTML עם תקציר למעלה (בעיה · תפקיד · תוצאה), ניווט פרקים דביק ופס התקדמות.
91% אימוץ, 50% פחות קריאות FSE, הכשרה שירדה מ-6 חודשים ל-2–3 — כל אלה קבורים בסוף ה-case. להעלות מספר אחד חזק לכל כרטיס פרויקט. מגייסים סורקים, לא קוראים.
Figtree נטען ולא בשימוש, Unbounded מוזכר ולא נטען, והקוד מצטבר בשכבות של תיקונים עם !important. משפחה אחת או שתיים, סקאלת גדלים אחת, וקובץ סגנונות אחד בלי סבבים.
בביקור ראשון הוא מסתכל על ה-dock ומראה לאן ללחוץ. כשפותחים סקשן הוא מגיב: יושב ליד העבודות, מנופף ב-Contact, נרדם כשאף אחד לא זז. הריג למעלה הוא הבסיס.
הסמנים כרגע רק מסתובבים. ריחוף על סמן יפתח תגובה עם תובנה אמיתית מפרויקט — QA: "בדקנו רשימה של 500 ג'ובים". והם יגיבו לאייל, כמו צוות אמיתי בפיגמה.
"פתח AI Assistant", "העתק מייל", "הורד קורות חיים". מתאים למטאפורה של כלי עיצוב, ונותן למגייסים קיצור דרך לכל דבר.
עם View Transitions API התמונה בכרטיס הפרויקט גדלה והופכת לכותרת של ה-case study, במקום חלון שקופץ. העין לא מאבדת את ההקשר.
במקום "best on desktop": סיפור אנכי בגלילה, והאייל מגיב להטיית הטלפון (DeviceOrientation) במקום לעכבר. חצי מהמגייסים יפתחו את הלינק מ-LinkedIn בטלפון.
החלונות צריכים focus trap והחזרת פוקוס, תמונות ה-case צריכות alt, וכל ניווט צריך לעבוד גם במקלדת. מעצבת בכירה נבחנת גם על זה. את reduced-motion כבר כיבדת — מצוין.
ריג מתמונה אחת מגיע לתקרה של 2D. הרמה הבאה: מודל GLB עם עצמות (Blender או כלי image-to-3D) ב-three.js — הראש מסתובב באמת, הוא הולך בין סקשנים, והסמן מאיר אותו. חלופה קלה יותר: Rive עם state machine.
זה הרעיון המרכזי של fuch.ai — "פורטפוליו שפוגשים, לא קוראים". האייל זוכר ביקורים, אילו פרויקטים פתחת ואיפה עצרת, ומקבל אותך בהתאם: "חזרת! נשאר לך Insight Landa". כבר מחובר בפרוטוטייפ — רענני את הדף.
כפתור מחשיך את הקנבס, והלדים על הקרניים והעיניים הופכים למקור האור של הדף — אור רך שנופל על הכרטיסים שלידו. רגע שאנשים מצלמים ומשתפים.
לחיצה כפולה על הקרניים מדליקה אותן בצבעים, הקלדת "hire" גורמת לו לקפוץ, ואם לא זזים הרבה זמן הוא נרדם. לא יותר משלושה — כדי שזה יישאר מפתיע.
אנליטיקס קל (Plausible או PostHog): אילו case studies נפתחים, כמה זמן קוראים, איפה עוזבים. ואז לשפר לפי נתונים — כמו שאת עושה במוצרים. זה גם סיפור טוב לראיון.